זה לא פוסט של נו נו נו, איזה לא בסדר את, זה פוסט שמבקש להזכיר גם לי שיש זמנים שאנחנו צריכות לשים את עצמנו בראש הפרמידה, בשלב הכי גבוה בסולם, במקום הראשון, כן, גם לפני הילדים, כדי שנוכל להיות שם בשבילם בריאות שפויות חזקות (ולא רק בגלל שחופש גדול עכשיו) השנה 2002- אני זוכרת את עצמי, הומאופתית חדשה דנדשה, היישר מלימודי ההומאופתיה אל הקליניקה של מי שהיה אז מנהל בית הספר בו למדתי (דר' חיים רוזנטל), עוד לא היתה לי קליניקה משלי, רק מלא מוטיבציה, תשוקה ודרייב לטפל באנשים. באותה תקופה